זוכרים את האוטו שנמכר בסכום סמלי של שקלים חדשים בודדים מהפוסט הקודם? אז האופניים – כלי השינוע האהוב עליי ביותר – שהיו שוות יותר מהאוטו (גם בשקלים חדשים וגם בשקלים רגשיים) נגנבו היום מרחוב תל אביבי סואן בלי בושה.
אולי אני אמורה להודות על זה שהן חיו איתי שנה שלמה בעיר הלא בייק פרנדלי הזאת, אולי יש סיבה נסתרת מן העין לגניבה, שרק התסריטאי הראשי של החיים שלי יודע עליה, אבל אני שונאת אנשים שמרשים לעצמם לקחת קאטר ופשוט לקטוף אופניים הורסות מיופי ככה באמצע ערב יום שלישי סתמי.
אני רוצה לנצל את הבמה הווירטואלית כדי לשאת כמה מילים לזכרן:
אלו היו האופניים הכי עדינות, הכי יפות והכי חלקות כמו חמאה שהכרתי מימיי, שקטות אבל עם עוצמה, עדינות אבל עם כוח. כתבתי עליהן שיר אחד ונסעתי עליהן 1219 קילומטר (מאז שרכשתי את הגאדג’ט האהוב עליי מכל וכל – המד קילומטראז’).
אופניים יקרות ולבנות שכמותכן, יהי זכרכן ברוך.
(מודעה זו כתובה בלשון נקבה רבות למרות ידיעת הכותבת שאופניים הם רבים זכרים, אבל עם כל הכבוד, אלו האופניים שהיו שלי והן היו נקבות)
Leave a Reply