לא רק אובמה ונתיניו ספרו את 100 הימים שבהם המלך התמיד בתפקידו.
מסתבר שגם אני חוגגת 100 ימים שבהם התמדתי במשהו, שזה לגמרי לא מובן מאליו.
לפני 100 ימים (איזה עגול ואיזה יפה זה! בסך הכל יחידת זמן קצת עקומה – בשנים, פחות משליש ובחודשים זה היה נשמע הכי סתמי) פצחתי בפרויקט צילום יומי. 1/60 של השניה ביום מושקעים במשימה, ובמדדים מסויימים, ייתכן שזמן כזה לא ייחשב כפרויקט ו/או התמדה. בעיני, או לעניות דעתי, מדובר בהישג. להחליט על משהו שיבוצע כל יום ולבצע אותו במשך 100 ימים. מעכשיו, הדרך סלולה, אוכל בשקט להמשיך ל-4 ספרות ואינשאללה גם ל-5. לא זכורה לי הצלחה מסחררת שכזו עם שום החלטה דומה בעברי. היו נסיונות לשטיפת כלים יומית, פעילות ספורטיבית יומית, קריאה יומית, כתיבה יומית ואפילו פיסקה יומית. וגם בחזית ההחלטות החד שבועיות והדו המצב דומה.
הפרויקט הזה הולך והופך לגריד עמוס בפנים שלי, יש שיאמרו נרקיסיסטי משהו, שמכיל בתוכו שינויים יומים, שעם השנים יתעדו קמטים, נקודות חן חדשות, תספורות, צבע עור, השמנה, הרזייה, נמשים, תסרוקות, חלקי בגדים, רקעי חיים, מבטים, תכשיטים.
מה יש בהתמדה שקל כל כך לסרב לה? ומאידך, מה זה הרצון הזה לנטר ולתעד, פסבדו מדעית, חלקים מחיים של יום יום? בעניין ההתמדה, הלוואי שהיו לי תשובות. בעניין הניטור, אתרום את שתי אגורותיי: הקלות הבלתי נסבלת של התיעוד צימצמה את המרחק בין הרצון לבין היכולת. מצלמות דיגיטליות, אפליקציות סלולריות, (אני לא אומרת טוויטר), איסוף מידע באופן אוטומטי, ואתרים שמאפשרים הזנה של מידע מיותר יותר ופחות, ויצירת גרפים ועיבוד נתונים. גם לבלוג יש פן מנטר ופן שדורש התמדה.
זה נראה מוזר, זה הכל אני, הכל אותה תמונה, וגם אם אבחן את התמונות האלה לעומקן, עדיין לא אזהה את עצמי אם אעבור מולי ברחוב.
אחותי תמיד טענה שהאף שלי Is not here to stay במובן של צורתו. היא סיפרה לי שקמה יום אחד לגלות שכל מבנה האף שלה קרס ושגם אני צריכה להתכונן ליום כזה. מרגיעה אותי הידיעה שהיום הזה יתועד, ושאם האירוע יתרחש על פני זמן, אוכל לזהות את תחילת התהליך.
אפשר לומר שהספקתי קצת פחות מברק בתקופה הזאת – לא יצא לי להפגש עם שועי העולם הגדול, ולא הרחבתי את המשפחה בכלב אנטי-אלרגני – אבל ללא ספק היו הספקים.
ומעבר להשקעה היומית, ההספק המרשים ביותר הוא ללא ספק ההחלטה פלאס הביצוע שלי לצאת לחופשי מעולם ההיי טק, לפחות בפורמט הזה, לפחות בשלב הזה. החלטתי ללכת לאיפה שהלב שלי נמצא – מיקום מדויק יתבהר בהמשך.
כך שאני לא רק סופרת 100 ימים אחורה, אלא גם 14 ימים קדימה. עם פרוץ יוני אצא לפנסיה מוקדמת בשמחה גדולה.
מה בתוכנית? אם כן, על הפרק –
1. התמקצעות במטקות עם שאיפה לליגות בינלאומיות.
2. פיתוח אפליקציית אייפון שתעשה איוושות, אחר כך גלים, ולבסוף צונאמי תענוגות.
3. השלמת פערים ביעדים – 2009.
4. קצת שקט.
5. והרבה רעש.
* בהערת שוליים, יש לומר שצילומים יומיים הם ז’אנר פופולרי. השיאנים הפגינו התמדה מרשימה פי כמה. האבינג סד דאט, גם 7 שנים של צילומים יומיים החלו ב-100 ימים ראשונים.
Leave a Reply