הסתיו כבר כאן, הוא התחיל ביום רביעי. זה אומר רוח קרירה בבוקר, זה אומר אוויר בר נשימה בערב, זה אומר כבדות בנשמה (אולי היא קשורה בכלל לבין המיצרים/הימים הנוראים וכל מה שביניהם). זהו, רואים את אור סוף הקיץ בקצה המנהרה, פלאס מספרים לי ששעון החורף קרוב ממה שנדמה לנו (שבוע הבא?). כמה עוצמה יש לעונות מעבר. זה הולך להיות הסתיו השלישי בהביטו (סתיו 1, סתיו 2), יום הולדת שתיים מתקרב בצעדי ענק, מסתבר שגם לבלוג יש גיל.
ולכבוד יום הולדת שתיים (שיתרחש, אם ירצה וכל זה, בעוד כשבוע) – קצת בתינוקות, קצת בנערות.
קצת בתינוקות
אני בדרך כלל לא צוחקת מתינוקות של זרים, אבל הילד הספציפי הזה קורע, תרתי (שווה להחזיק דרך אזור 0:36):
סרטוןהיוטיוב הזה עתיק במונחי אינטרנטים ומגיע כאן בקונטקסט, תחת הכותרת “Why Buy Expensive Toys?” ועם מוסר השכל של סרט שמתיימר להכשיר צרכנים נבונים, ואני – מספר אחת בצרכנות נבונה. זאת גם הסיבה שהצלחתי באיתור האקזמפלר שלפניכם. לבית עם ילד הייתי חוששת להביא את יצירת הרעש שלהלן, אבל בבית מדוד ובוגר כשלי, יש לו מקום ברור של כבוד על המדפסת ביום יום ועל השטיח בימי אימונים. מקור השראה לצעצועים (מגולם ב-X חיים של סינים):
קצת בנערות
ומה שאני בעיקר מאחלת להביטו לקראת יום הולדתו, זה לעבור חלק את הגיל בו האף יוצא מפרופורציה, העור מתפרץ החוצה והסערה סוערת. זה אמנם עוד רחוק, אבל זה מעסיק אותי כבר עכשיו.
נוער הוא כר בלתי נדלה לתצפיות אנתרופולוגיות מרתקות, בעיקר בחופש הגדול. כל דבוקת בני 17-14 הצועדים ברחבי העיר לבושים בתלבושת אחידה שיצרו לעצמם, מדליקים אצלי את חיישני ההקשבה מרחוק, וכולי אוזן בנסיון לאתר שבבי שיחה (ותודה לחנה רטינוב שנותנת לי מזה ישר לווריד). זה לא דומה לכלום. מעבר לחנה, אני גם חברה של כמה בני גילכלהצרותכולן בפייסבוק, בעיקר קרובי משפחה ששכחו שביקשו ממני חברות כשרק רצו למלא את מכסת החברים הראשונים. חחחחחחחחחחחח, אניייייייי כבבבבבר כנראאה לאאאא בגיל. תמצית הסיפור הנגלל בשורת הסטטוס של הבחורה שלפנינו וברצף 39 התגובות של חבריה (שרובו נכתב בתוך שעה אחת בודדה) היא מעבר אותה נערה מבית ספר א’ אי שם לבית ספר ב’. דמה זורם בדמי, היא ילדת חמד אמיתית, וכל המופיע כאן הוא בהחלט לא כדי לומר רע וטוב בנוער הישראלי אלא בעיקר כדי להפיל לסת ולהרים גבה אל מול העניין. אבולוציה שפתית?
בזמני (איזו תחושת זיקנה של ראש שבט נותנת המילה הזאת…), היו מוסיפים כמה א’ תמימים למילה “סתם” כדי לנסות לגבש לה צורת רחוב ולדמות את הדיבור הכתוב לדיבור המדובר. ניסיתי להבין אם גם כאן המקלדת בתפקיד סמלי ומייצג, הקרבתי שעות אולפן לטובת העניין אבל לבסוף גנזתי את הפרויקט. כדי להתנסות גם, הקדישו דקה או שתיים בקריאת הטקסט מעלה בקול, חווייה לשונית מובטחת, חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח.
פוסט יום הולדת חגיגי יגיע כמובן בתאריך המיוחל, לא כמה ימים לפני כמו איזו בחורה חסרת מחוייבות לו”זית.
Leave a Reply