יום הזיכרון, גירסת 2008

קשה לי לדמיין את הישיבה בעירייה שבה החליטו שכדאי לשים אנדרטת זיכרון וירטואלית בצפון פארק הירקון, בואך הנמל.
זה תחביב ידוע ואהוב שלי: לנסות לדמיין את תהליך קבלת ההחלטות של אירגונים, או את הישיבה עצמה שבסופה נוצר אלמנט תמוה במיוחד כמו הדוגמה שבוא תבוא (אחת הישיבות המדומיינות היא של הנהלת בית החולים תל השומר באותו יום שבו היו צריכים לבחור איזו חיה תופיע באיזו קומה של החניון ועל רקע איזה צבע: האם כדאי לשים את הברבור על ורוד בקומה 3 ואת סוס הים על ירוק בקומה 7? “אני חושב שלא מכובד לשים סוס יאור בקומה 7, זה מזלזל באינטליגנציה של החונים”).

בקצה פארק הירקון, מוצבת אנדרטה לחללי הטרור תושבי תל אביב שנהרגו בפיגועים או שנהרגו בתל אביב אבל הם לא תושבי העיר. מחשב עם מסך מגע מאפשר לחפש נופלים לפי שם, לפי מפה, לפי פיגועים בתל אביב. אפשר למצוא יומנים של אנשים וקורות חיים ולכל איש מוצמד שיר מרגש כמו “דמעות של מלאכים” שבוקע מתוך רמקולון קטנטן שמייצר כמה צלילים חלושים בצומת סואן ליד רידינג.

התמזל מזלי לפגוש את האנדרטה עם יצרנית ממשקים כמוני (מורתי האחת והיחידה) ולא יכולנו להתאפק ולא להתעסק בכפתורים, באפשרויות הניווט המופרכות, במצב ההזוי של דיפדוף בתמונות הרוגים ובכפתורי ה”חזור”.
בדף הבית שני כפתורים:
חפש נופלים
דבר ראש העיר