לא כולם מבינים את הקטע הזה של אנשים וכלבים או את העניין הזה של ידידו הטוב ביותר של האדם.
אבל מי שכן מבין, יודע שאין הרבה רגשות טהורים כמו אהבה וחיבור לכלב (או כלבה) שמלווה אותך בחייו, בחייך. בניגוד לכל פתלתולי הנפש וסיבוכי הנשמה הרגילים של היום יום, מדובר ברגש פשוט, נקי, ילדותי.
כרמלה היתה איתי 15 שנה.
הבאתי אותה מ-SOS חיות בימים שעוד היה בבאזל. אמא שלי ביקשה שאביא כלב, ולא כלבה, גדול ולא קטן, לבן ולא שחור, וחס חלילה לא גור “שלא נצטרך לחנך אותו עכשיו לעשות פיפי בחוץ”. אבל כרמלה כל כך שימחה אותי באותו רגע ששכחתי את ההוראות המדוייקות והיה נראה לי שהיא פחות או יותר מתאימה לדרישות שאילנה הציבה. היא היתה אז בת 6 שבועות, לגמרי כלבה ולא כלב, לגמרי שחורה והכי קטנה בעולם.
לימים, התגלתה ככלבה אצילית, טובת לב, מלאת מרץ ואוהבת אדם. עד לפני שבועיים עדיין רצה אחרי חתולים בקצב של כלב רוח, עד שנעצרו, והקיפה את הבית 7 פעמים מהתרגשות כשנכנס בן משפחה אהוב.
אבל אז הכליות שלה החליטו להפסיק לעבוד ותוך ימים היא נחלשה כל כך, איבדה את היכולת לאכול ולשתות או ללכת. זה כאילו בסדר – בכל זאת אנחנו חיינו איתה 15 שנה והיא בילתה איתנו 113 שנים. וכולנו בני תמותה. אבל כמה שקשה עם המוות, גסיסה זה תהליך אכזרי עוד יותר. אמנם אלו רק מילים, הרי אנחנו גוססים מהרגע שנולדנו וחיים עד הרגע שמתים, אבל דעיכת הגוף איז נוט א פריטי סייט.
החלטנו שכרמלה תסיים את חייה באצילות. זאת החלטה כל כך קשה שעומדת בניגוד לאינסטינקט ראשוני, אבל אחרי סשיינים משפחתיים ארוכים – כך הוחלט.
היום בבוקר לקחנו את כרמי לווטרינר. זאת סיטאוציה לגמרי מופרכת, ללכת עם יצור חי ולחזור עם יצור מת. ד”ר לוי הזריק לה מנת יתר של חומר הרדמה. תוך פחות מדקה, בלי דרמה, הנשמה שלה עזבה את הגוף. עמדנו שם, שלושה אנשים מבוגרים ובכינו. לאבא שלי, איש בן 80 שכבר ראה דבר או שניים בחיים שלו, זלגו הדמעות מעצמן.
כרמלה נקברה באדמה פוריה בקצה השכונה, בין שני דקלים, שיטה מכחילה ועץ זית.
כידוע, הבלוג הזה עוסק בטכנולוגיה אבל עם נשמה (ולא סוטה מהנושא, אפילו לא בפוסט אחד). כיאה לגיקית, עליי לנהל עשרות סיסמאות, לכל אתר שאי פעם עלה לאוויר. כרמלה נמצאת בכל סיסמא בצורה זו או אחרת, בשם חיבה כזה או אחר, בשילוב מספרי מתחכם כלשהו או רצף אותיות מתהפך (ודרך אגב, אחוזים רבים של האוכלוסיה משתמשים בשם חיית המחמד ביצירת הסיסמא, אני לא לבד). וכך, לא רק שהיום כרמלה מקבלת את עמוד ההנצחה שלה ברשת, היא גם תלווה כל לוגין שלי. וכל כניסה מחודשת.
Leave a Reply