הימים – ימי הריסשן הגדול. אבא שלי נולד ב-1929, כך שאני יודעת דבר או שניים על משברים כלכליים, אבל זה הוא לי הראשון בו אני יכולה להנהן בפסבדו הבנה ולומר: “ימים קשים”.
יכול להיות שבגללו, בגלל המשבר, בימים האחרונים יש לי רייטרס בלוק, או שמא זה רידרז בלוק. אני מזניחה את קורא הרסס שלי ועוברת בעיקר על תמונות ודברים שדורשים מינימום מאמץ מוחי.
(אולי בכלל אני צריכה משקפיים)
ביטוי אחד של הבלוק, הוא העלאה אינטנסיבית של תמונות הפסיפלורה הנרגשת לקראת החורף. אני נאחזת בקנוקנות שנאחזות.
וכחלק מאסטרטגיית הלא-לקרוא-ולא-לאמץ-את-העיניים חל מעבר למדיום של וידיאו: צפייה מעט אובססיבית ב-thirty rock מחד, ובהייה במלכה הפרטית שלי ושל הממלכה הירדנית מאידך – ראנייה. או בשמה המלא, קווין ראנייה אל אבדאללה אוף ג’ורדאן.
המלכה האם זכתה בפרס יוטיוב לייב.
כמה דברים:
א. איך זה יכול להיות שככה נראה ראש עיריית סן פרנסיסקו?
ב. אם לא היתה לכם צמרמורת בדקה 2:15 – אין לכם לב.
ג. אם יש ספק במגניבותה של המלכה, גשו לדקה 3:26 וצפו בקליפ המתכתב עם רשימת הטופ טן של דייויד לטרמן, שנשלח לרגל קבלת הפרס.
ואחרי שחג ההודייה מאחורינו, אפשר להתחיל להתכונן לכריסטמס. ובתור חובבת רצינית של כריסטמס אורנמנטס הייתי רוצה להפנות את תשומת הלב להברקת מוחות הקוקה קולה – גם משקה האלים וגם קישוט לעץ. גאונות.
Leave a Reply