במסגרת כל אדם צריך מסגרת, הגבלתי את תדירות הפוסטים בבלוג זה לכדי פוסט אחד מדי פורטנייט. אני חורגת ממנהגי לפוסט ביניים לצורך הבהרות וגם מכיוון שייתכן שבימי הפנסיה המוקדמת התדירות תוכפל. (או תחולק, תלוי מאיזה צד של המשוואה מתסכלים).
הבהרה א’
לאחר פרסום הפוסט הקודם, מערכת הטלפוניה שלנו קרסה עקב פניות רבות של הציבור שתהה מדוע פניי כה עגמומיות. פניי אינן עגמומיות ביום יום. אלו פניי הרציניים. נסו לצלם את עצמכם ולחייך. אם תמצאו הרגשה דבילית מזו, אנא מלאו את הטופס ופקססו אלי. במצטבר נוצר רושם של בחורה כבדה, משביתת שמחות, חובבת דכאונות. אך לא כך הם פני הדברים.
תגלית ב’
מיטיבי ההקלקה הבחינו אולי בפוסט הקודם בשלושת הלינקים למורי הדרך בתיעוד היום יומי (1,2,3). הווב סלב המרכזי הוא נואה קלינה. עם פניו העגמומיות שלו.
המציג איננו אני
ידידי אהודק, הפנה את תשומת ליבי לכתבה שבה ראיין את קלינה ובה הפניית פנינים למחווה שנעשתה בפרק של הסימפסונס (הומר יודע לרגש):
המציג איננו אני
אני מודיעה כאן ועכשיו. אם אי פעם אקבל למשהו שאעשה בחיי מחווה בפרק של הסימפסונס אפרוש מהמרוץ. אדע שהגשמתי את ייעודי. איך קלינה ממשיך ביום יום לא ברור לי, מה המטרות החדשות שהוא מגדיר לעצמו, מה המוטיבציה החדשה שלו לקום בבוקר?
הצהרה ג’
אני מאוהבת בעוזרת בית. כל בית צריך עוזרת בית.
Leave a Reply