כבר הבעתי טרוניות על ניהול הזמן כשיש זמן. מסתבר שאין ואקום של זמן, הוא מתמלא ולכל פינותיו נוזל צרכן זמן כלשהו. פעם כבר הבנתי את זה – דווקא אם מעמיסים על הזמן ויוצרים לוח זמנים של מנכ”לי-על-חלל, באורח פלא אפשר להספיק יותר, נוצרות שעות חדשות ביממה. עכשיו אני מתחילה להבין שהעניין הוא דו כיווני – ככל שמורידים משימות מהלו”ז לו”ז סיטיואיישן – יש פחות זמן (מה שמחזק את חוק פרקינסון הראשון – “הזמן הדרוש לביצוע משימה הוא הזמן הקיים לביצוע אותה משימה”). איזנט איט איירוניק.
פילוסופים והוגי ופרשני ומבקרי כבר עסקו בחמקמקות הזמן, בסלקטיביות הזמן, ב”כשנהנים הזמן עובר מהר”. אבא שלי מיטיב לתאר ולסכם את המצב: “הימים לא זזים אבל שבועות ושנים טסים. טסים!”
כל הפיטפוט הזה פה רק בשביל להתנצל בפני עצמי, בפני הבלוג ובפני קומץ קוראיי הנאמנים על ההיעלמות הווירטואלית. אפילו לא נעים לי לכתוב את זה פיקסלים שחורים על גבי פיקסלים לבנים – אין לי זמן…
המציגה איננה אני אבל ההבדלים מינוריים
בין מכלי הזמן אני עוסקת בלימודי גיטרה ב”קמפוס לאנשים עסוקים” (אני יודעת, אני לא עומדת בקריטריונים של המכללה) ומעשירה את אותם לימודי הגיטרה בעזרתו האדיבה של ג’אסטין גיטר. (ששמו מתחרה בספר שהיה לי, דורון ג’ל (ובמוכר הירקות האתיופי, נגסת בגמבה)).
ולא באתי היום בשביל להמליץ על מורה לגיטרה באינטרנט, בשביל זה יש פועלי אינטרנט אחרים. באתי היום כדי להעלות לסדר היום הציבורי, כי זה מה ש”הביטו” עושה, את עניין הלמידה בימים שבהם הידע בכל צורותיו השונות נגיש מרחק קליק away. אמנם חיבור לרשת האינטרנט יכול לעלות כמה עשרות שקלים והתשתית עוד כמה עשרות נוספים, והמחשב עצמו עולה גם כמה אלפים, אך אלה בהחלט בודדים. אבל מהרגע שחתיכות המתכת האלו מתחברות לרשתהכפרהגלובליהמשוגעהזה אפשר לרכוש כל ידע בעלות כלכלית אפס. אפס. Open University. וגם פאואר טו דה פיפל. וגם אוטודידקטיות ביופיה ובתפארתה. בימי המודם החורק והמצפצף הייתי מורידה מדריכי תוכנה במהלך השבוע ומבלה את סוף השבוע בצפייה ב-Tutorials, אחד מהז’אנרים שמוערכים פחת על המידה בתחום הקולנוע. השתכללנו והיום אפשר כבר להתחיל את השבוע בלמידה אינטנסיבית ומתגמלת והרבה פעמים בחיני חינם. איזה חמוד ג’אסטין?
התאים האפורים שלי כבר לא מה שהיו פעם, הלמידה אמנם נגישה יותר אך הקליטה איטית יותר, האבינג סייד דאט, יש עדיין מה ללמוד.
ובשביל אומדן זמן נוסף, קבלו את סיסטר רוזטה. יש הקלטות משנות ה-30 וה-40, זאת הקלטה מאזור שנות ה-60. יש דברים שהם קלאסיים, עוברים את מבחן הזמן בפליינג קולורז.
המציגה איננה אני, אבל אני מוכנה לחזור בתשובה בשביל לנגן סולואים כמו ב-1:30
Leave a Reply