כיף למחות בעיר הזאת

זהו, אני באפטרוורד של הספר The Tipping Point, לאט אבל בטוח – זאת הדרך היחידה שמאפשרת לי להתמודד עם ספרים. מה גם שעברתי כמעט באופן מוחלט לז’אנר העיוני, שאיך לומר זאת בעדינות, פחות שואב.

גם הספר הזה מדבר על העברת מסרים, שלא לומר פרסום, כמו רוב רובם של רבי המכר מהעת האחרונה. פרסום או יצירת כסף.

וזה מוציא לי את הרוח מהמפרשים כי פרסום זה עולם כל כך סליזי, נחשי, נצלני, ציני, חודרני וקפיטליסטי ובבסיסו קיימת התשתית להעביר מסר ויש בעולם גם מסרים חיוביים שיש להמסירם ולפרסמם ברבים. ואין, אין, אין תחום בעולם שלא דורש את האלמנט השיווקי שלו.

הלוואי שהיה פורטל אחד שמרכז את כל הדברים החשובים, את כל המסרים החיוביים. לעיתים שנתי נודדת בעקבות הרצון ×”×¢×– לפשט את הדברים לכדי לינק אחד שאומר את כל מה שצריך לדעת. ואז מסתבכת לי המחשבה, איך שכל הלינקים מסתעפים, ×–×” תמיד מסתעף – מה צריך לדעת איפה ובאיזו רזולוציה ואיך ממפים את הידע.

לצד התסכול יש שמחה בעובדה שאין ערוץ אחד של העברת מידע. ובימינו, הפירוק והביזור מגבירים את הווליום של השאלות; איך משווקים רעיון, איך מקדמים אג’נדה, איך גורמים לעולם לדעת מה חשוב לו. מלקולם מסיים את ספרו בדרמטיות, אנחנו חיים בעולם מחוסן (למסרים) ומנוכר (למסרים), עכשיו השאלה שנותרת היא איך חודרים את מעטה החיסון והניכור.

צריך למצוא בין הרעשים את המידע שרוצים לצרוך, את המחאות שרוצים למחות, את המלחמות שרוצים ללחום ואת השלום שרוצים להשלים.

אז אני עם המחאות הקטנות שלי, מרכזת את השניים שלושה נושאים שעל הפרק.

מחאה אחת שאצטרף אליה בלינק היא המחאה נגד עמלות הבנקים. אני לא יודעת הרבה בנושא, רק מכירה את העצבים מול המסך בכספומט המבשר לי על העמלה שתגבה על ידי הבנק שלי ומול חוסר הכפתור “לא מאשרת”, “לא בא לי טוב”. ואיך המספר במסך ×”×–×” עולה מהוצאת מזומנים אחת לשנייה.
אז עכשיו כשהמועצה לצרכנות סוף סוף יוצאת בקמפיין, אני יכולה לפחות לספר לכם, עשרת קוראיי הנאמנים, על הלינק הזה ובו הוראות לאיך (ולמה) למחות ב-5 דקות (ומעלה).

ומחאה אחת שאני כל כך רוצה לייצר (זאת אומרת להגביר את המחאה הקיימת) וא. מתביישת בעובדה שמה שמזיז אותי לפעולה הוא המרחב הפרטי ברדיוס של ה-200 מטר שבהם אני חיה. וב. מיואשת עוד לפני שהתחלתי. איך מגייסים מוטיבציה להזיז דברים בלי להתייאש מראש, אלוהים יודע.


המציגה איננה אני. זוהי סבתי מפגינה מול העירייה.

מסתבר שחניון מכבי (ברחוב מכבי) מתוכנן להפוך למגדל של יצחק תשובה. כל כך הרבה רבדים בסיפור הזה מעצבנים אותי:
חניון מכבי משרת אותנו נאמנה כחניון קרוב לבית. האופניים הן כלי הרכב המרכזי של הבית, אבל את האוטו שמנייד מחוץ לעיר יש לחנות מדי פעם. אין שום חנייה אלטרנטיבית באזור (הרחובות הסובבים את המרחב העמוס הינם רחובות ללא חנייה), ובימי שישי האזור הופך לגיהנום של זיהום אגזוזים ויושבי פרברים, שבאים לשבת בסניפי הקפה-קפה שצצים כפטריות לאחר החמסין.

אין פה מקום למגדלים, צפוף פה, לפעמים על מדרכות קינג ×’’ורג’ אין מקום להולכי רגל. מאיפה מגיע הרעיון העקום ×”×–×” לנטוע כאן טונות של בטון סרות טעם וחסרות חיבור מקומי, לייצר עוד מחסור במקומות ×—× ×™×™×” ולצפוף את הצפיפות דרגה אחת נוספת?

והרי לא הרעיון כאן הוא הבעיה אלא אישורו שהוא השערורייה האמיתית. אין חקיקה כמו שצריך שתמנע מחדלים תברואתיים/אדריכליים/איכות סביבתיים/חברתיים/תרבותיים שכאלה. פעם היתה פה בריזה של ים אחר הצהריים, יש לי עדויות מדיירי הבית בשנות ה-40.

כל השיחה הזאת גורמת לי לרפיון ידיים.

[לינק לפעילות שמתקיימת מחוץ למסך. אני מקווה שלא נהיה קומץ תושבים סהרוריים ביום שני בוועדת ההתנגדויות]

וזה עוד בלי שאמרתי מילה על הבאזז. בעיקר יצא לי לומר עליו מילות התחכמות – הוא מבזבז לי את הבוקר, אני באזזה לו ועוד ×›×”× ×” וכדומנה. כמה רעש, כמה הסחות דעת. גם הבוקר שמעתי את עצמי אומרת בקול רם “הלוואי שהייתי זוכרת מה אני עושה עכשיו”.

Comments

9 responses to “×›×™×£ למחות בעיר הזאת”

  1. פלומבה Avatar
    פלומבה

    אין כמו אקטיביזם פעלתני בשבת בבוקר.

    בעניין המגדל, השערורייתי, למה ירפו ידיים? צאנה ולמדנה מתנועת המחאה “כן לציפור, לא לחניון” שהקימו תושבים מודאגים ששמעו על התוכנית להקים חניון מתחת לכיכר ביאליק.

    התושבים ערכו מסיבות רחוב, חילקו פלאיירים, שלחו מכתבים לעירייה, והנה – יש ציפור ואין חניון.

    מי יודעת, אולי הייעוד המקורי של החניון בתב”×¢ של בעלי- ההון ×”×™×” להחליף את החניון במכבי, שייסגר לטובת עשיר אחד וקומץ מקורבים.

    ואם בביאליק עסקינן, על הפסיפס של גוטמן שהועתק ממקום משכנו בכיכר לטובת שועי ארצנו במגדלי רוטשילד כבר מחינו?
    http://www.haaretz.com/hasite/spages/1092049.html

    (אולי כדאי לייצר באמת את ריכוז המחאות הקשורוות לאיזור מגורי האדם, בבחינת אני לרדיוסי ורדיוסי לי).

    ישר כוח, אחות, ואני פוצחת במלאכת הלינקים, ומשתדלת לא לומר נואש.

  2. נ. נחום Avatar
    נ. נחום

    לאאאאאאאא מה נעשה בלי חניון מכבי? לחשוב שבייבי-שמנ תגדל לעולם ללא החניון ×”×–×”… אנחנו מוכנים להצטרף לכל מחאה!
    נ.ב
    בוקר טוב

  3. פינג ופונג Avatar
    פינג ופונג

    אנחנו מזועזעים.

  4. נועה רז Avatar

    אוי, זה כל כך פרוזאי.

    חניון “מכבי” הוא החניון הציבורי הקרוב ביותר גם למרכז בו נמצאים משרדי ארגון נוער גאה.

    יצחק תשובה, בעלי המגדל המדובר, הינו בין היתר גם בעלי חברת הביטוח “פניקס”, שסירבה לחדש את פוליסת הביטוח של הארגון.

    ואני אומרת, הרצחת וגם לא חנית?

  5. טליה Avatar
    טליה

    פלומבה – כשאת שומעת מסיבת רחוב, פלאיירים, מכתבים לעירייה – לא נרפות ידייך?! אבל כשיש קופי טוב כמו “כן לציפור, לא לחניון” כבר נעשתה חצי מהעבודה. אני הולכת להתקשר לקופירייטרית שלי.

    × . נחום – בייבי-שמנ הולכת להיות מפגינת על.

    פינג ופונג – אם אתם מזועזעים, כנראה שיש סיבה.

    נועה רז – כנראה שאיש לא נחמד (או ×›×–×” שערכיו לא מסתדרים עם שלי/שלך) פועל בדומה בכל ההחלטות. ולכן, התשובה היא כנראה – כן.  

  6. ק.נ Avatar
    ק.נ

    בתור מי שיצא לה לארגן כבר אי אילו תנועות מחאה, אני אומרת לך מראש, רדי מזה. הכסף תמיד ינצח.

  7. טליה Avatar
    טליה

    ק.×  – ×–×” בהחלט מעודד

  8. צבי ריבלין ג'וניור Avatar
    צבי ריבלין ×’’וניור

    ומה עם גרישה שנראה בעמידת מוליק אופינית 🙂

  9. טליה Avatar
    טליה

    לגמרי! ואל תשכח שזה צבי ריבלין אינג. ×’’וניור 🙂 אני מאמצת את השם ופעם הבאה בודקת את העמידה שלך גם.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *