אמנות כלבבי צריכה לעמוד בקריטריונים הבאים:
א. לא לדרוש ממני מאמץ מיוחד
ב. לרגש, להפתיע ואם אפשר לשמח, בכלל טוב
ג. להשאר איתי זמן אחרי הפגישה הראשונית
המיצב המונח בקצה חניון מכבי עומד בכולם:
א. לא נדרש מאמץ להגיע אליו, למעשה – הוא הגיע אליי. חניית ערב תמימה בצד הפחות קבוע של החניון הובילה אותי אליו. בצידו של החניון איתרתי משהו שנדמה היה כמצלמת אבטחה או אולי מכשיר מדידה של האנשים האלו שמגיעים לצמתים מטעם רשויות לא ידועות. ליתר ביטחון חשדתי באובייקט. אולי מצלמים אותי חונה על שתי חניות?
ב. בחינה מדוקדקת יותר מצאה שקופית בתוך המשקף. אבל שקופית מבלבלת. מבט בתוך המשקף הוורוד – קולנוע אורלי (לשעבר אוריון) חוזר לחיים, בקצה החניון יושב לו הקולנוע בסוף ימיו.
הרמתי את הראש, אין קולנוע.
החזרתי את המבט, יש קולנוע.
קסם.
השקופית מצולמת מאותה נקודת מבט ומצליחה לתעתע בחן רב. באותו רגע חנתה בחניון מכונית דומה לזו של השקופית והעצימה את החווייה. מרגש, מפתיע וללא ספק משמח.
ג. לא רק להשאר. אלא גם לסקרן, לתהות מי ולמה. להנות מהרעיון הפשוט אך הגאוני, להזמין חברים לצפות ביצירה.
המציגה איננה אני
אמנות במרחב הציבורי as it ought to be. ואם מישהו יודע למי הקרדיט, למי הברכה – נא לא להתבייש, טופס התגובות מונח כאן לפניכם.
Leave a Reply