לפני כמה ימים הושקה אפליקציית האינטרנט מאט – Matt. אפליקצייה לא מרגשת בעליל (ולמי שחייב לדעת, מאפשרת גישה ופירסום מכמה חשבונות טוויטר במקביל. כאמור, לא מרגשת).
מאחוריה עומד צוות Carsonified, שבראשו עומד ראיין קארסון. קארסון, בחור אנגלי למראה (למרות שהוא אמריקאי) פתח עם אשתו ג’יל, אמריקאית למראה (למרות שהיא אנגליה) את החברה בעיר בעלת השם הקלאסי, Bath שבאנגליה.
כבר שנים שקרסון כותב בבלוג זה או אחר על תהליכים בחברה שלו בשקיפות מירבית: יצירת אפליקציות, תהליך בניית הלוגו (או בעצם הריברנדינג) של החברה או מכירת אפליקציית ווב שאותה פיתחו.
והוא כותב על הכל כולל הכל. וכשאני אומרת הכל, אני מתכוונת לעלויות, משכורות, תהליך קבלת החלטות, הצגת ראיות כמו מיילים ששלח כשחיפש מעצב ואת המשך המשא ומתן מול העובדים הפוטנציאלים.
רבים מעבירים ביקורת על מר קרסון, שכל פעילות הכתיבה שלו היא בגדר יחסי ציבור. באמת אין צל של ספק שהבלוג מתפקד כחלק ממערך השיווק של החברה, אבל אני אומרת – הלאה המלעיזים!
שקיפות היא מוצר נדיר. פופולאריים יותר המידור וההפרד ומשול: לא לדבר על כסף, לא לספר מי מרוויח כמה, לעבוד עם חוזים אישיים. כל אלה הם תמצית התהליך החברתי הקפיטליסטי האמריקאי, התגלמות הניצול.
בעקבות ההשקה, יצאתי לבילוי בבלוג של ראיין שגם הפעם סיקר בפרטי פרטים את תהליך היצירה שנעשתה במסגרת 4 ימים, מעין ניסוי בבניית אפליקציות ווב.
התענגתי במיוחד על ה-Time Lapse (יש לי חולשה לטיים לאפסים) שמציג יום עבודה – מסך של מתכנת, מסך של מעצב, פנים של מתכנת, פנים של מעצב ותמונת משרד כללית יותר. קראתי בעיון את הכתבה בטק קראנצ’ ואת תגובות הלא פרייארים שיכלו לעשות את אותו דבר בהרבה פחות כסף.
אבל יותר מכל התענייתי בלינק We’re Hiring, שבו התגלה המידע השערורייתי הבא: חברת Carsonified מעסיקה את עובדיה רק 4 ימים בשבוע (במשכורת של משרה מלאה), שולחת אותם לכנסים שאותם היא מפיקה (ואולי גם לאחרים), נותנת להם אייפון, מקבוק אייר, מסך סינמה דיספליי 23″, כיסא איירון ועוד כהנה וכהנה.
אם אני צריכה לבחור רק הטבה אחת, אני לוקחת את שבוע העבודה של ה-4 ימים. ואת המקבוק אייר. ואת הכיסא. והמסך.
Leave a Reply