כל שנה בסתיו אמריקה נצבעת בכתום, ואני לא מדברת על השלכת המפורסמת של אפ-סטייט ניו יורק, אלא על טירוף ההאלווין (שכבר דיווחתי עליו בפוסט קודם) שבנוסף לממתקים ומפלצות גם גורם להוצאת מוצרים שונים ומשונים במהדורה כתומה מיוחדת.
איתרע מזלי ומוצר כתום (נורת פלואורסנט חסכונית (CFL) כתומה לכבוד החג) שקראתי עליו מתלבש בול על הקריאה שנשלחה לבלוגרים לכתוב משהו לכבוד כדור הארץ.
עשיתי אחד ועוד אחד ועוד אל גור מקבל פרס נובל והנה תרומתי לכדור בשילוב קריצה לעבר כל הקדושים:
על פניו, אין שום דבר מטריד בנורה כתומה ושמחה שהיא גם ירוקה ואקולוגית. מעבר לנורות ה-CFL מאפשר לכל בורג קטן בארגון האנושות לתרום את חלקו הפעוט במאבק נגד ההתחממות הגלובלית. מסעות הסברה של אל גור ושל מדינות שלמות מקדמים את הרעיון ש-18 שניות שיוקדשו להחלפת נורת ליבון אחת לנורת CFL שוות הרבה ושביחד – נעצור את הפרנהייט ואת הצלזיוס.
עד כאן, גם אם אני נשמעת צינית, אני כולי בעניין וכולי מחליפה כל נורה שרופה בנורת ספירלה יחסית מכוערת למען הכדור (ובעלות יחסית גבוהה שאמורה להתקזז עם חשבון החשמל ועמידות הנורה לאורך שנים).
המצוקה שלי נובעת מהתנגשות הערכים של היצרנים שמנסים לזרום עם הטרנד ולייצר מוצרים ירוקים אבל פרנסתם מבוססת מכירות ולכן משווקים צריכה מיותרת. הגישה הצרכנית הירוקה צריכה להטיף לקנייה אחראית ומדוייקת – לקנות מה שצריך. יש כמה מסלולים ברורים שמאפשרים לחברות להפוך לירוקות באמת, אבל התחושה היא שרוב החברות הופכות לירוקות רק למראית עין ורק באופן שמבלבל את הצרכנים. הרי אין קל מלבלבל לקוח, גם אם הוא לא פרייאר. (ראה ערך קופסת קורנפלקס-צבעי-מאכל-קלאסי שכולה טקסטים “דגנים מלאים” ו-“סיבים תזונתיים”). הגיע הזמן שהטרנד הזה יהפוך לאחריות אמיתית של חברות (שבסופו של דבר עושות חלק ניכר מהנזקים) ולא מנוף למסעות פירסום חדשים שרק מתיימרים להיות בעלי אג’נדה חברתית-ירוקה-פוליטית.
Leave a Reply