אייל שחר (לא הזמר של היי פייב) הזמין אותי, כבר די מזמן האמת, לשחק שבע בום של בלוגרים. תופסת בלוגרים – מפרסמים פוסט עם 7 פריטי מידע על הבלוגר, מקשרים לשבעה בלוגרים אחרים שרוצים שיעשו בדומה ומפיצים את הבשורה. אולי זה יותר בין תופסת למכתב שרשרת.
בינתיים נהיתה תופסת של גדולים במזרח התיכון החדש הזה. בגדול אני בחיפוש אחר אומה שתאמץ אותי. אין לי כוח יותר להתעורר פעם בכמה חודשים למציאות של טנקים, מטוסי F-16 וסיוטים. מצד שני, אני לא חושבת שאני טובה בהגירה. אז בינתיים אני פה, אבל קצת ממורמרת.
אין לי מילים בהירות פוליטית כמו של בלוגרים רבים מסביבי, עם טענות והוכחות ותובנות. אני בעיקר רוצה להביע את מורת רוחי על המצב ועל האנושות. אני מעוניינת להמשיך להאמין שיכול להיות טוב יותר, שיכולה להיות אפשרות אחרת, וששלום ונורמליזציה הם לא מושגים תלושים. גם אם זה יעלה לי בשם התואר נאיבית שמוענק לי כלאחר יד כמילת גנאי מפי גברים-מיואשים-שחושבים-שהם-יודעים-משהו-על-עובדות-החיים-בגלל-הייאוש-והרציונליזציה-שמוצגים-כערכים-עליונים.
אז לטובת העניין נסב את השבע בום לבום שבע. שבע עובדות/מחשבות/תובנות על שפחתכם הנאמנה בקונטקסט מלחמתי.
1. אני חולה על ענייני מלוכה. יש לי עניין עם מלכים כמו קלינטון, כמו ראניה (בתמונה תורמת דם לעזתים, מי יודע איך הדם יגיע אליהם) ואסמה, כמו שושלת המלוכה הירדנית וכמו קרלה ברוני. אם דיקטטורה לא באה בחשבון ודמוקרטיה לא כל כך מצליחה, אני בעד מלכים. יש במה להתעסק, יש על מי לדבר. יש כתר ויש טקסים.
המציגה איננה אני
2. בגילגול הקודם הייתי כושית. אני די סגורה על זה.
3. אי שם בחופש גדול אחד ארוך במיוחד מצאתי את עצמי מתקנת רשתות דייג בנמל אשדוד לפרנסתי.
4. כל דבר בגירסה הקטנה שלו מרשים אותי באופן יוצא מן הכלל – עגבנייה קטנה, גור כלבים, אוריגאמי מנייר פיצפון, אפונה. מעבר לקסם של הקוטן נדמה לי שאני גם מזדהה עם חוסר האונים והשבריריות של החיים.
5. אני כותבת לא רע גם ביד שמאל. תמיד התרשמתי מהכותבים ביד שמאל ובדרך כלל אני מצליחה לזהות כתב יד של איטרי יד ימין. כשיד ימיני גובסה לה לשלושה חודשים פיתחתי את המיומנות ואפילו שיכללתי אותה לכתיבת ראי ביד ימין במקביל לכתיבה רגילה ביד שמאל.
6. בכיתה ה’ הייתי בחוג טיסנאות. שייפתי עץ בלזה, עטפתי כנפיים בנייר אורז ויצאתי להטיס טיסנים. אין צורך לציין שהייתי הבת היחידה. ֿ
7. שפרה מהאח הגדול אוהבת את הבלוג שלי. מליון סמסים לא טועים.
(הקונטקסט המלחמתי קיים בכל סעיף, גם אם מוסווה היטב היטב. פרשנות תינתן על פי דרישה)
אני מצרפת למשחק את הבלוגרים הבאים (שייתכן שכבר נתפסו בחיים או בסייבר חיים):
תומר ליכטש
דנה צימרמן
דרור פויר
ריקי כהן
שרון גפן
candy
מורפלקסיס
זה גם הולך להיות הפוסט האחרון של שנת 2008. שוב צריך לקוות שתכלה שנה ותחל שנה. שהשנה האחרונה של העשור הראשון של שנות ה-2000 תסמן את תחילת שנות ה-2000. הלאה הפרימיטיביות, קדימה החיים הטובים.
Leave a Reply