Too cool to google

הזדמן לי ביקור בגוגל חיפה. בלי קשר לכלום ובטח שבלי קשר לגוגל. איזה מקום שערורייה: כל מה ששמענו וראינו נכון – מקררים של גלידת B&J, שולחן ביליארד, שולחן כדורגל, Wii עם מסך 50″ (או לפחות כך נדמה לי), כורסת מסאז’ וסטנדרט של שני מסכי 21″ בתנוחה פורטרטית צמודים ליצירת מסך על חלל.

וזאת רק ההתחלה. לא פירטתי על מקררים עם כל משקה שעולה על הדעת כולל הבירה נשר שלי, מדפים מלאים דגני בוקר כמו אצל סיינפלד ושוקולדים ופירות וגבינות וירקות. חנות מכולת – אבל שווה. להשמין לא קשה בגוגל.
ואני, שהתגלגלו לי העיניים ודמיינתי בפה את גלידת הבן וג’רי שלי (coffee coffee buzz buzz buzz או Dublin Mudslide) סירבתי בנימוס לכל הצעה ותמונה אחת לא צילמתי. למרות הרצון העז לתעד, לפלקר, וטו צ’ריש דה מומנט במובן הדיגיטלי של המילה.

גם בגלל שלא צריך לקחת כל דבר שמציעים אבל גם בגלל שלא רציתי לצאת מתלהבת מדי.
יש מחיר לתדמית הקול שאני צריכה לשדר לעולם – גוגל לא עושה לי את זה, אותי לא קונים בממתקים ומסכים. לי חשובים ערכי המשפחה, דאגה לטמפ’ כדור הארץ וצדק חברתי.
ועזרה לזולת.

ברור לי שמדובר במקרה קלאסי של תודעה כוזבת, מבוסס אסכולת פרנקפורט בגירסת שנות האלפיים שלה, אבל עדיין לא התאפקתי וכשחזרתי הביתה בדקתי אם אולי יש עבודה בקבלה בגוגל.
משועבדים אנחנו בכל מקרה, אז לפחות שהגלידה תהיה בן וג’רי ושהטלוויזיה תהיה Wii.
כך שהייאוש ייעשה יותר נוח.