כנראה מכרתי את האוטו שלי לפילוס מארץ נהדרת, או לפחות למקור ההשראה של פילוס. אני מודה שמדובר באוטו בן 17 שעשה 250,000 קילומטר ואין לו טסט ושלא ציפיתי שמיטב הנוער יידפקו על אייפוני בנסיונות רכישה. מצד שני, לא האמנתי שילדה במושב בצפון תקרא על שמי בזכות העברת הבעלות הכביכול יומיומית הזאת.
כמה ימים אחרי המכירה סימסתי את הצורך שלי בתעודת הביטוח של המכונית, שלתומי ולטימטומי השארתי במכונית. הפקידה בחברת הביטוח לא יכולה לבטל את ביטוחיי ללא התעודה המקורית מספר אחת (“מי משאיר תעודת ביטוח באוטו? חמודה, לא עושים דבר כזה”).
השתלשלות הסמסים לפניכם, לא נגענו:
Leave a Reply